החוק צריך לשרת את הצדק, ולא הצדק את החוק
הרברט סמואל -

התחברות לחברים

live chat

גישה של ילדים ובני נוער לאינטרנט

אור לוי

אין צורך להציג את התועלת העצומה, ההולכת וגדלה, אשר האנושות מפיקה מהשימוש באינטרנט. אין כמעט מטרה או יישום אנושי שאינו יוצא נשכר מניצול האינטרנט לצרכיו. העובדה שרוב המטרות האלה הינן חיוביות, או לפחות בלתי מזיקות, גורמת לנו לשכוח לעיתים כי קיים עולם-צללים שלם הרותם אף הוא את האינטרנט לסיפוק יצריו האפלים.

תוך ניצול הגישה הישירה והבלתי-מוגבלת אל המשתמשים, ובאנונימיות מוחלטת, מסתערים מאות אלפי פדופילים ורעות חולות אחרות, גרועות אף יותר, היישר על הילדים התמימים, ופועלים כאוות נפשם ממש מתחת לאפם של ההורים.

רק לפני כשבועיים נגזרו שנה וחצי מאסר על ישראלי בן 25, אשר התחזה באינטרנט לבן 16 וגרם לשתי קטינות, בנות 14 ו-10, להצטלם עבורו בתנוחות מיניות בוטות, אשר הוגדרו על ידי השופטת כמכילות אלימות מינית ומין סוטה. חלק מהתמונות צולמו על ידי ילדה בת 9.5. את התנוחות והאביזרים בחר הבחור בעצמו והן הודרכו על ידו כיצד לבצע בעצמן את המעשים שצילמו. לאחר תקופה, כשהביעו מצוקה וביקשו להפסיק, איים עליהן הבחור שיפרסם את התמונות, ואף מימש את איומו זה.

בפסק הדין, כתבה השופטת כי "כבר נפסק לא אחת, כי העובדה שהעבירות מבוצעות באמצעות מחשב ולא פנים מול פנים, אין בה כדי להפחית מחומרת המעשים ובמידה מסוימת - יש בה לעתים כדי להעצים את חומרתם, וכך אני מוצאת שנעשה וקרה במקרה לפניי... הפגיעה במתלוננות, שתחילתה בגניבת דעתן ובשידולן לעשות בעצמן מעשים כפי הוראותיו, והמשכה באיומיו ופרסום תמונותיהן המשפילות והמבזות ברשת האינטרנט, היא פגיעה נפשית שנקל לשער את עוצמתה. היא קשה לקטינות ולהוריהן ותימשך לאורך שנים רבות. שלא דומה לפגיעה פיזית, על פגיעה נפשית לא ניתן להניח תחבושת. העבירות כלפי הקטינות בוצעו בתוך הבית שלהן, בחדר האוכל, בחדר המגורים, במטבח ואף בשירותים, וכשהיה צורך - אף במחסן הבית, גם בעת שהוריהן נוכחים בבית. וכמה כאב וצער חשים ההורים, אשר בתוך ביתם ותחת עיניהם נפגעו בנותיהם".

כנגד דברים אלו, מצאתי לנכון להעתיק תגובה ("טוקבק") שפורסמה בעילום שם, לכתבה על המקרה הנ"ל: "הורים יקרים: את מי יש לכם להאשים? את התכנים המפוקפקים שקיימים באייפון של ילדכם אותו קניתם לו אתם? את החברה בה הוא מסתובב כי אתם הרשתם? את המשחקים האלימים והסרטים המיניים אותו הוא רואה במחשב ביתכם? את המורה האומללה שצריכה לסבול את החינוך הלקוי וחוסר האחריות שלכם? את מי תאשימו? את המדינה? את מערכת החינוך? או אולי את עצמכם? את רדיפת הבצע שלכם? את המרדף לחלום האמריקאי, שאין הוא חלום אלא סיוט? תאשימו את עצמכם".

כרגיל, השיח הינו קיצוני ושחור-לבן, אבל קשה להתעלם מהאמת שבדברים. אנחנו מלמדים אל ילדינו לא לדבר עם זרים, להתנגד ל'נגיעות' ולכל דבר שאינו נעים להם ואף לצעוק ולרוץ כאשר הם מזהים אדם שכוונותיו אינן טהורות; אנחנו בודקים היטב מי נכנס אלינו הביתה והיכן ועם מי הילדים מבלים; לא נחלום אפילו להותיר אותם לבד עם מבוגר לא מוכר; אנחנו אפילו דורשים מכל מי שעובד עם ילדים שיוכיח שהוא ראוי לכך (לפי החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסד המכוון למתן שירות לקטינים, התשס"א-2001), ועוד ועוד. בכך אנו חשים שיצאנו ידי חובתנו, ושהילד בטוח ומוגן במיטב יכולתנו. האמנם? כאשר אנחנו נמצאים בבית, והילד בחדר הסמוך "משחק במחשב" – נפתחת הדלת למגוון מפלצות להיכנס ולגשת אליו ישירות! גם אם נזהיר, נזכיר, ואפילו נדריך לכללי הזהירות הנכונים באינטרנט, עדיין יישארו ילדינו חשופים לתופעות כאלה המתחזות לחבריהם הטובים, ולפעמים הן אכן חבריהם הטובים עצמם.

בינואר 2013 קפצה נערה בת 14 מאיטליה אל מותה, לאחר שחברה לשעבר הפיץ באינטרנט סרטון שלה, שיכורה ועירומה, בשירותים במהלך מסיבה. על פי התקשורת, פייסבוק התבקשה להסיר את הסרטון אך לא נענתה, והדבר שיחק תפקיד מרכזי בהחלטה של הילדה להתאבד.

זכור גם המקרה של אמנדה טוד בת ה-16, ששמה קץ לחייה בעקבות תמונות חושפניות שלה שחבריה הפיצו באינטרנט, ובריונות רשת שסבלה שתוצאה מכך.

גם בישראל, חבר לשעבר הפיץ סרטון חושפני ברשת וגרם למצולמת להתקפים פסיכוטיים ושני ניסיונות התאבדות. דודאל מזרחי בן ה-15 התאבד בפועל, בעקבות התאכזרות ברשת מצד בני כיתתו.

זכור גם האתר השערורייתי "Is Anyone Up", שכונה "פורנוגרפיית נקמה" מטעמים ברורים.

חדשות 2 ציטטו את ד"ר לואיסה בולוביק, מנהלת מחלקת נוער סגורה בבית החולים גהה, שאמרה כי "הפייסבוק והסמארטפונים הפכו להיות מעין איברים נוספים בגוף של הילדים, משהו שהם לא יכולים לחיות בלעדיו וטיב החיים השתנה מחיים ממשיים לווירטואליים... לא תמיד אמא ואבא נגישים לרשתות האלה, שהפכו חלק אינטגרלי מחיי הילדים, ואין להם מושג מה עובר עליהם, עם אילו קשיים הם מתמודדים. כך שהם מפספסים לפעמים את תמרורי האזהרה".

תקצר היריעה מלתאר את כל המקרים המזעזעים, אשר רק מחמירים והולכים ללא הפסקה. בין הסיכונים העיקריים לילדים ברשת האינטרנט ניתן למנות גם:

  • חשיפה לתכנים מיניים בוטים, סוטים או בעלי משמעות מעוותת
  • נפילה להונאות ברשת
  • הימורים
  • מסרים של אלימות קשה, שנאה או גזענות
  • עידוד לשימוש בסמים
  • יצירת קשר עם מגוון אנשים מפוקפקים
  • חשיפה לסחיטה
  • פיתויים לפרסום תמונות אישיות, חשיפת פרטים אישיים וכן הלאה
  • ליפול להתמכרות לרשת ולאיבוד הגבולות בין העולם האמתי לווירטואלי
  • ועוד.

במאמרו, "פדופילים ברשת - איך להגן על הילדים?", מתאר יהונתן קלינגר את הסכנה כך:
"פדופילים מנצלים את האנונימיות האפשרית ברשת האינטרנט על מנת להתחזות לילדים או לאנשים היכולים לעזור להם ומפתים ילדים תמימים למערכת יחסים אינטרנטית שמטרתה הסופית היא פגישה עם הילד לשם ניצול מיני. פדופילים משתמשים במדיה חברתית ברשת כגון: דואר אלקטרוני, תוכנות מסרים מיידים, פורומים, רשתות חברתיות, עולמות וירטואליים או כל מדיה אחרת אשר מאפשרת להם ליצור קשר עם ילדים. הם בקיאים בתחומי עניין של ילדים ונרשמים וגולשים באתרים המיועדים לילדים או מתבגרים. הם ישקיעו מאמצים רבים על מנת לבסס מערכת יחסים מקוונת עם הילד. הם ירעיפו על הילדים מחמאות, תשומת לב ולעיתים גם ישלחו מתנות. התפתחות של מערכת יחסים מסוכנת כזו יכולה להימשך מספר רב של חודשים. הפדופיל ירכוש בהדרגה את אמון הילד ורק בשלבים מאוחרים של מערכת היחסים המתפתחת יתגלו רמזים לתכנים מיניים. לאחר שלב רכישת האמון ינסה הפדופיל להשיג כמה שיותר פרטים אישיים על הילד כגון: תמונות, כתובת מגוריו, טלפון, כתובת בית הספר, החוגים בהם משתתף הילד וכדומה. כל זאת על מנת להבין כיצד ניתן לפגוש את הילד ללא מעורבות של מבוגר. הפדופיל ינסה לשכנע את הילד לשמור על מערכת היחסים בסוד מפני בני משפחתו וחבריו. פעמים רבות יפעיל הפדופיל לחץ על הילד במקרים בהם הילד ירצה לנתק את מערכת היחסים או לפנות להוריו. הפדופיל ינסה לשכנע את הילד כי הוריו לא יעמדו לצידו ויענישו אותו מסיבות שונות, ישתמש באיומים שונים או במידה ומערכת היחסים מבוססת גם על מתנות יאיים להפסיק את נתינתן. הפדופיל ינסה לבודד את הילד מסביבתו החברתית וינסה למקם את עצמו כחבר אמיתי יחידי של הילד. פעמים רבות לפני מימוש הפגישה הפיזית עם הילד יזום הפדופיל שיחות אינטרנטיות בעלות אופי מיני בוטה, ישלח לילד חומרים פורנוגרפיים ויבקש מהילד לשלוח תמונות של עצמו שהן בעלות אופי מיני. חשוב לציין כי פדופילים רבים יכולים ליצור קשר עם ילד או ילדה ללא העדפת מגדר".

כאמור, אין עוד כל ספק כי השימוש באינטרנט ללא הדרכה ופיקוח עלול בקלות להביא ילדים ומתבגרים למצבי מצוקה קשים ביותר (ערוץ 2 דיווח השבוע כי תופעות אלו גרמו לכל מוסדות בריאות הנפש להיות בעומס חסר תקדים באופן קבוע), ופעמים רבות מאד אף לסכנת חיים.

כיצד ניתן להגן על הילדים מסכנות אלה?

התשובה הברורה והמתבקשת היא חינוך והסברה. אכן, חשיבות הדבר מוכרת היטב וקיימים ברשת משאבים רבים המסייעים לכך. בין הבולטים שביניהם בעברית ניתן למנות את מרכז הבטיחות של גוגל, ארגון אשנב – אנשים למען שימוש נבון באינטרנט, המועצה הלאומית לשלום הילד, איגוד האינטרנט הישראלי שמפעיל אתר עם מידע וגם אפליקציה המאפשרת דיווח על אירועים הדורשים טיפול, ועוד רבים. אין להמעיט בחשיבות ההסברה וההדרכה; יחד עם זאת, צריך לזכור שכושר השיפוט של הילד עדיין בוסרי, ושגם עם החינוך היסודי ביותר – עדיין אין בידיו את הכלים ליישומו בכל מקרה בפועל. המומחים כולם מסכימים, כי בנוסף להסברה ולהגדרת הכללים, מחובתם של ההורים לפקח בפועל על הרגלי הגלישה של הילד ועל התכנים אליהם הוא נחשף. בין השאר, חובה לפקח על התמונות אותן הילד מעלה, האנשים איתם הוא עומד בקשר (וקל וחומר לגבי פגישות פיזיות עם אותם אנשים), הפעילות החברתית שלו, וכדומה. רצוי להציב את המחשב במרחב ציבורי בבית, וכן להתקין תוכנות סינון אתרים לא רצויים, הניתנות בישראל בחינם לפי חוק.

שיתופי פעולה

umovement

דף העמותה במאגר ארגוני זכויות האדם של האו"ם

כנסת פתוחה

אג'נדת "זכויות האזרח" בעריכת הליגה להגנת זכויות האזרח, באתר "כנסת פתוחה".

Valid XHTML 1.0 Transitional Valid CSS!